מתנדבת בניסוי לבדיקת החיסון של חברת מודרנה נגד קורונה מקבל זריקה של החיסון עם תחילת השלב השלישי והאחרון של הניסוי הקליני/AP

המגיפה שמיגרה את מתנגדי החיסונים

בשנים האחרונות הרבה יותר מדי אנשים לקחו פניה לא נכונה והתחילו לפחד מהחיסונים במקום מהמחלות. ואז באה הקורונה ונתנה להם לטעום את טעמה של מגיפה ימי ביניימית בסטייל עולם שלישי, והופ - הם נעלמו (כמעט)

בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור מתנגדי חיסונים. אפשר שמספרם ירד בהרבה, לפחות בהשוואה למספרם כיום. בטח בהשוואה למספרם לפני שנה. בשנה הבאה אולי יהיה לנו כבר חיסון לקורונה, ואנשים יעמדו בתור כדי לקבל אותו. הלוואי שהם יעמדו בשקט, במרווחים של 2 מטרים זה מזה, בלי לקשקש על צ'יפים מתחת לעור ועל רעל שביל גייטס רוצה להזריק לכולנו כדי שהוא יהיה יותר עשיר.

בעשור האחרון היינו עדים לעלייתם של מתנגדי החיסונים. הם התרבו אקספוננציאלית, הדביקו זה את זה במופעים ויראליים של סרטוני יוטיוב וקישורים למחקרים שהופרכו זה מכבר. התסמינים שלהם כללו שרבוב של המונח 'ביג פארמה' למשפטים באופן רנדומלי, צמא בלתי מוסבר לוויטמין C ליפוזומלי, לעתים (אך לא תמיד) בליווי חרדות מ-5G.

צריך לומר - לא כל מתנגדי החיסונים הם פנאטים מטורללים ומזילי ריר. למעשה, מעטים מהם כאלה. רובם נראים כמוני וכמוך, הם אנשים שלמדו איתך בבית הספר, היו איתך בצבא, רק בשבוע שעבר עשית להם לייק למשהו ששיתפו בפייסבוק. איפשהו, מתישהו, הם נחשפו לתכנים שגרמו להם להאמין שחיסונים זה דבר מיותר במקרה הטוב, מזיק וזדוני במקרה הרע. התכנים הללו לרוב מכוונים לנקודות הרכות ביותר בנפש שלנו - החשש שמשהו רע יקרה לילדים שלנו. יכול להיות שהם לא השתכנעו עד הסוף אפילו, אבל למה לקחת את הסיכון כשמדובר ביקרים לנו מכל? אז הם ויתרו על חיסונים.

ולא משנה כמה מחקרים וכתבות והודעות רשמיות של כתבי עת מדעיים יסבירו ויחזרו ויסבירו, שאותו "מחקר" על הקשר בין חיסונים ואוטיזם היה מפוברק ומטעה. אבן שמנוול אחד השליך לבאר גם אלף רופאות, חוקרים ואחיות טיפת חלב לא יצליחו להוציא.

עוד בוואלה!

מה אם לעולם לא יהיה חיסון לקורונה?

לכתבה המלאה
בקבוקוני תרופות ומזרק עם הכיתוב חיסון לקורונה. רויטרס
חיסון נגד מתנגדי חיסונים. בקבוקונים עם הכיתוב חיסון קורונה/רויטרס

נשאלת השאלה - באיזה עולם אדם מוותר על דבר מה שבמשך שנים הוכח כצעד יעיל ובטוח למניעת מחלה קשה, מומים ומוות מילדיו? התשובה היא בעולם ראשון, שבע ופריבילגי. כן, יש גם רבים שאינם מחוסנים במדינות מתפתחות. לרוב, זה לא מבחירה. התנגדות לחיסונים היא פריבילגיה של העולם המערבי שהפך כל כך שאנן משנים ללא פוליו - בלי תמונות של ילדים מחוברים לריאות ברזל ומדדים על קביים. ללא חצבת שיכולה להרוג מיד, תוך ימים, ילדים רכים - אבל גם יכולה להיות אכזרית הרבה יותר ולהותיר פצצה מתקתקת בגופו של הילד ש"החלים" ולגרום לו לנזק מוחי גם 10 שנים אחר כך. כנראה שיש אנשים שאחרי כמה שנים ללא הנוכחות המצמיתה של האיומים הללו, שכחו ממה לפחד. כל הבריאות הזאת והביטחון הקיומי יכולים לפעמים לבלבל.

זאת פריבילגיה מזן מרתיח במיוחד, משום שהיא לא רק מסתמכת על נתוניו האישיים של מי שבוחר לא לחסן, אלא מתבססת במידה רבה על העובדה שרוב האוכלוסייה כן מתחסנת. ולא רק משום שאחוז החיסון באוכלוסייה מפחית את החשיפה לנזקי האי-חיסון. אלא גם משום שקל יותר לבחור לא לחסן או להתחסן מפני מחלה שהסיכוי לחלות בה נמוך יחסית. למה הוא נמוך? כי הרוב כן מתחסנים ומחסנים. קל גם לעשות את הבחירה הזאת כשאת/ה וילדיך צעירים ובריאים. למי אכפת ממי שמזלו שפר עליו פחות ובריאותו רופפת, או המערכת החיסונית שלו מדוכאת, או בחוצפתו העז להזדקן ולהגיע לגיל מופלג שמזכה אותו בתואר "קבוצת סיכון".

ילד חולה חצבת בסומליה, אפריל 2014. AP
התנגדות לחיסונים היא פריבילגיה מזן מרתיח במיוחד. ילד חולה חצבת בסומליה/AP

בעולם המערבי הפריבילגי הזה, רבים מאיתנו לקחו פניה לא נכונה והתחילו לפחד מהחיסונים, במקום מהמחלות. ואז באה הקורונה ונתנה לנו לטעום טעמה של מגיפה ימי ביניימית עולם שלישי סטייל. מגיפה "דמוית שפעת" שהצליחה סוף סוף למגר מגיפה של טמטום ועיוורון. אנשים יצאו למרפסת ומחאו כפיים לצוותים רפואיים ועובדי ועובדות מעבדה. אנשים נסגרו בבתים ויצאו רק עם מסיכה ונאחזו בכל זנב דיווח על התקדמות בפיתוח חיסון - כי הם ידעו שרק הוא יוכל להציל אותם.

רק חיסון יחזיר את הילדים לכיתות ולגנים, רק חיסון יגרום למטוסים מלאים להמריא שוב ליוון, לתאילנד לאמריקה ואפילו לסין. רק חיסון יאפשר שוב לראות את סבא וסבתא בארוחת שישי. רק חיסון ישים קץ לחוסר הוודאות הכלכלי. רק חיסון יחזיר את החיוך שמסתתר מאחורי המסיכות, אל המרחב הציבורי. רק חיסון יציל חיים.

אז הלוואי, הלוואי, הלוואי, שבשנה הבאה נעמוד כולנו במרווחים מדודים בתור לקבל את החיסון לקורונה. הלוואי שיהיה חיסון. הלוואי שיהיה תור ויעמדו בו מזקנה ועד צעיר. הורים יתנו יד לילדיהם ויסבירו להם שזאת רק דקירה קטנה בזרוע, לא מאוד כואב, ובכל מקרה זה יעבור מהר. הלוואי שזה יעבור מהר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully